יום ראשון לבזיון המת
המדובר בתאונת דרכים שאירעה ביום שני 26.5.08. בין מחלף באקה למחלף עירון שבכביש 6, כשמשאית התנגשה ברכב בו נסע האברך דוד וילינגר ז”ל בן 24 תושב קדומים, שהיה בדרכו מרמת גן למפעלי החברה בה הוא עבד בצפון הארץ. כתוצאה מהתאונה הרכב עלה באש והגופה נחרכה. למרות כל זאת ביקשה משטרת מרחב העמקים לבצע נתיחה בגופה. על-מנת לבחון את האפשרות שאולי הוא לא מת כתוצאה מתאונת הדרכים, אלא שאולי המוות נגרם כתוצאה מאירוע פלילי. הדיון נקבע למחרת בבית משפט השלום בנצרת.
יום שני לבזיון המת
בדיון שהתקיים ביום שלישי 27.5.08 בבית משפט השלום בנצרת בפני השופטת לילי יונג-גפר אמר נציג המשטרה שהיות ומכוניתו של המנוח חנתה במקום שלא סביר שתעמוד בו, כאשר המשאית פגעה בו, והיות והם עדיין לא השלימו את הבדיקה לגבי מועד כניסתו של המנוח לכביש 6 או לגבי הימצאותו שם. הדברים יארכו זמן. ולכן בשלב זה הם אינם יכולים להגיע למסקנה מהי הסיבה שבשלה נגרם מות המנוח בלא נתיחת הגופה.
מנגד טען קמב”צ זק”א צפון יחזקאל פרקש, שסיבת המוות ידועה, ולפי פסקי דין תקדימים של בית משפט העליון, גם כשהמוות נגרם בעבירה או בחשד לעבירה לא תמיד ניתן לבצע נתיחה לאחר המוות אלא אם הדבר יביא לביסוס ראיות מה שלא יכול להיות במקרה של שריפה.
בהחלטתה הורתה השופטת ל’מכון הלאומי לרפואה משפטית’ להמציא חוות דעת ראשונית בנוגע לתועלת של נתיחת הגופה לשם גילוי סיבת המוות, במקביל הורתה לחברת כביש חוצה ישראל ולחברות הסלולר שהמנוח היה מנוי בה למסירה לאלתר של פרטים לגבי מועד ומקום כניסתו של המנוח לכביש 6 וכן לגבי השאלה האם שוחח בטלפון בפרק הזמן שבין השעה 10:00 לבין השעה 11:00 ביום 26.5.08.
יום שלישי לבזיון המת
למחרת התקיים דיון נוסף אצל השופטת, ונציג המשטרה הודיע לשופטת שהמשטרה עדיין לא השיגה את הנתונים מחברת כביש חוצה ישראל ומחברות הסלולר, ושייקח עוד יום עד שישיגו את המידע. בירוקרטיה שאין דוגמתה. כאילו ולא היה מדובר בכבוד המת ובצער המשפחה, אלא בחפץ, שאם לא השיגו את הנתונים אתמול, הדיון נדחה להיום, ואם לא השיגו גם היום את הנתונים, הדיון ידחה למחרת.
לעומתו, הציג קמב”צ זק”א צפון חזקי פרקש, נתונים כי המנוח דיבר עם חברו בשעה 10:25 וההודעה למד”א על התאונה הגיעה בשעה 10:40. ואף הציג תמונות מזירת התאונה בתנוחה שהמנוח נמצא ברכב, המלמדת שעד התאונה הוא היה בחיים ואף ניסה לצאת מן הרכב ולא הצליח וממילא נגרם מותו כתוצאה משריפת הרכב.
שוב קובעת השופטת, “לאחר שעיינתי בבקשה, בתיק החקירה ובמסמכים שהוצגו לעיוני, נראה כי אכן קיים חשד שמותו של המנוח נגרם בעבירה”. ושוב היא דוחה את מתן החלטתה לדיון שיתקיים למחרת ביום 29.5.08 בשעה 12:00, בתקווה שעד אז משטרת ישראל תצליח להשיג את הנתונים מחברת ‘חוצה ישראל’ ומחברת ‘פלאפון’.
יום רביעי לבזיון המת
בשעה 12:00 החל דיון שנמשך כשעתיים, ואכן בשעה טובה, הצליחה המשטרה להשיג ולהציג את הנתונים מחברת ‘חוצה ישראל’ וחברת ‘פלאפון’. הפער בין השיחה האחרונה שניהל המנוח ז”ל לבין שיחת הטלפון שהגיעה למד”א על תאונת הדרכים, הצטמצם לכחמש דקות, שלדעת נציג המשטרה, אולי בחמש דקות אלו, גורם אחר, הוא זה שפגע באברך, הרגו ושרף את רכבו, ורק אחר כך פגעה המשאית ברכב. ולכן הוא עומד על בקשתו הראשונית לבצע נתיחה שלאחר המוות. רעיון מופרך מארץ הדמיונות.
השופטת נענתה לבקשת נציג המשטרה והורתה לבצע נתיחה.
זה כבר היה יותר מדי עבור המשפחה הכואבת והציבור הזועם, כרוז הוציא את ההמונים לרחובות להביע את זעמם, במקביל הזדרז יו”ר המחלקה המשפטית של ארגון זק”א עו”ד דרור שוסהיים להגיש ערעור בפני בית המשפט העליון. הערעור בבג”צ נקבע לאותו יום בשעה 18:00 בפני הרכב של שלשה שופטים: השופטת א. פרוקצ’יה. השופטת מ. נאור. השופט א. רובינשטיין.
מיכאל גוטווין רכז ‘המחלקה המשפטית’ בזק”א, הסביר בשיחה את סיבת מאבקו של הארגון להביא את הגופה לקבורה: “לא צריך לחטט בגופו של המנוח כדי למצוא את סיבת המוות. גם הניתוח עצמו לא יוכל להוכיח את השערות המשטרה. סיבת המוות ידועה, זאת הייתה תאונת דרכים”. גוטוויין הוסיף כי גופתו של הנהג נשרפה כליל כתוצאה מהתאונה, עובדה המקשה אף יותר את בירורה האמיתי של סיבת המוות.
“אנחנו רוצים שישחררו אותו, שיתנו לו להגיע למנוחה המגיעה לו. מיום שני בבוקר המשפחה מיטלטלת בין בתי משפט”, אמרה אחותו של הנהג שנהרג, רחל וילינגר. היא ציינה שמדובר במשפחה דתית המתנגדת לנתיחה שלאחר המוות, בשל כבוד המת.
אחותו של וילינגר הוסיפה: “אחי חנה בצידי הדרך, כנראה שחיפש משהו, ואז המשאית נכנסה בו מאחור. אז בשביל מה צריך את כל זה? מה התועלת, מה תרוויח המשטרה? סתם מעכבים את הקבורה כדי לראות שהנהג ייצא בסדר. כבר ארבעה ימים שהמשפחה סובלת, הוא צריך להגיע למנוחה. למה אנחנו צריכים להגיע למצב כזה בשעה כזו קשה לכעוס על המדינה. אנחנו משפחה דתית וכל מה שמתרחש כאן הוא נגד ההלכה, בפרט כשאנחנו יודעים שלא נשאר הרבה מהגופה, היא נשרפה לגמרי”.
המשטרה והפרקליטות הבינו שהם טיפסו על עץ גבוה, ושאין להם שום סיכוי בבג”צ בטיעון מופרך לחלוטין שכזה, ובעזרת הלחץ הציבורי שהופעל על המשטרה, מיהרה הפרקליטות בשעה 17:40, ארבעים דקות לפני תחילת הדיון בבג”צ, להודיע לעו”ד דרור שוסהיים על הסכמתם לוותר על בקשת הנתיחה. עו”ד דרור שוסהיים התעקש שגם הסכמה זו תקבל תוקף החלטה של בית המשפט העליון, ואכן הבג”צ אישר את ההחלטה. והגופה שוחררה לקבורה עוד באותו ערב בבית העלמין שבקדומים.
מיכאל גוטווין מהמחלקה המשפטית בזק”א, הסביר בשיחה עם ynet את סיבת מאבקו של הארגון להביא את הגופה לקבורה: “לא צריך לחטט בגופו של המנוח כדי למצוא את סיבת המוות. גם הניתוח עצמו לא יוכל להוכיח את השערות המשטרה. סיבת המוות ידועה, זאת היתה תאונת דרכים”. גוטוויין הוסיף כי גופתו של הנהג נשרפה כליל כתוצאה מהתאונה, עובדה המקשה אף יותר את בירורה האמיתי של סיבת המוות.
למאבקם של ארגון זק”א והמפגינים החרדים מצטרפת גם משפחתו של וילינגר המבקשת להביאו לקבורה. “אנחנו רוצים שישחררו אותו, שיתנו לו להגיע למנוחה המגיעה לו. מיום שני בבוקר המשפחה מיטלטלת בין בתי משפט”, אמרה ל-ynet אחותו של הנהג שנהרג, רחל וילינגר. היא ציינה שמדובר במשפחה דתית המתנגדת לנתיחה שלאחר המוות, בשל כבוד המת.
אחותו של וילינגר, בדומה לארגון זק”א והגורמים החרדים שיצאו נגד הכוונת לנתח את הגופה, מאמינה שסיבת המוות של אחיה היא תאונת דרכים, ולא דום לב כפי שסוברת המשטרה. “אחי חנה בצידי הדרך, כנראה שחיפש משהו, ואז המשאית נכנסה בו מאחור. אז בשביל מה צריך את כל זה? מה התועלת, מה תרוויח המשטרה? סתם מעכבים את הקבורה כדי לראות שהנהג ייצא בסדר. כבר יומיים שהמשפחה סובלת, הוא צריך להגיע למנוחה. למה אנחנו צריכים להגיע למצב כזה בשעה כזו קשה לכעס על המדינה. אנחנו משפחה דתית וכל מה שמתרחש כאן הוא נגד ההלכה, בפרט כשאנחנו יודעים שלא נשאר הרבה מהגופה, היא נשרפה לגמרי”.
